התיאוריה של פריץ פרלס על חלומות: עבודה עם חלומות בטיפול גשטאלט

פריץ פרלס עשה מה שאף הוגה לפניו לא העז לעשות בתחום החלומות: הוא ביטל את הפירוש לגמרי. בלי מילון סמלים, בלי מטפל שמפענח אתכם מאחורי הספה. בטיפול גשטאלט החולם יושב מול כיסא ריק, מעביר את החלום להווה ומשחק כל תפקיד בו - האנשים, החיות, אפילו הרהיטים - עד שהחלום מסביר את עצמו בקול רם. פרלס ראה בחלומות מסרים קיומיים: לא חידות על העבר, אלא אמירות ישירות על האופן שבו אתם חיים עכשיו, שמגיעות מחלקים בכם שהתנכרתם להם. במדריך הזה נספר מי היה פרלס, מה התיאוריה שלו טוענת בפועל, במה היא שונה מפרויד ומיונג, ואיך אפשר לערוך סשן גשטאלט על חלום שלכם כבר הלילה.

מי היה פריץ פרלס?

פרידריך זלומון פרלס (1893-1970) נולד בברלין, שירת כחובש במלחמת העולם הראשונה והתאמן כפסיכואנליטיקאי בגישה הפרויידיאנית, אותה גישה שאת חייו הקדיש אחר כך לפירוקה. שתי פגישות שינו את דרכו: הנוירולוג קורט גולדשטיין, שהתפיסה ההוליסטית שלו על האורגניזם העניקה לטיפול הגשטאלט את שמו ואת האמונה המרכזית שלו, שיש להבין אדם כשלם, והפסיכואנליטיקאי וילהלם רייך, שלימד אותו להתבונן בגוף ולא רק במילים. כשהנאצים עלו לשלטון ב-1933, פרלס נמלט עם אשתו ושותפתו הרעיונית לורה פרלס, קודם להולנד ואחר כך לדרום אפריקה. שם הקימו השניים מכון פסיכואנליטי וכתבו את הספר שניתק אותם מפרויד, Ego, Hunger and Aggression.

ב-1951, כבר בניו יורק, פרסם פרלס יחד עם ראלף הפרליין והסופר פול גודמן את Gestalt Therapy: Excitement and Growth in the Human Personality, וכך קיבל הזרם החדש את טקסט היסוד שלו. אבל דווקא קליפורניה הפכה אותו לשם דבר. משנת 1964 הוא חי והורה במכון אסלן בביג סור, שם ניהל את סמינרי החלומות האגדיים שתומללו בספר Gestalt Therapy Verbatim ב-1969, והופיע לצד קרל רוג'רס ואלברט אליס בסרטי גלוריה המפורסמים, שבהם שלושה מטפלים עבדו מול אותה מטופלת מול המצלמה. הוא מת ב-1970, והשאיר אחריו אחד המטפלים הכי מחוקים והכי שנויים במחלוקת של המאה.

החלום כמסר קיומי

זיגמונד פרויד קרא לחלומות הדרך המלכותית אל הלא מודע. פרלס השיב בתיקון מכוון: בעיניו החלום הוא הדרך המלכותית אל האינטגרציה. ההבדל הזה הוא התיאוריה כולה. לפי גישת הגשטאלט, חלום הוא הדבר הספונטני ביותר שאדם מייצר, דיוקן עצמי שצויר בלי קהל בראש, ולכן הוא המסר הקיומי הכי כן שתקבלו אי פעם על האופן שבו אתם חיים: ממה אתם מתחמקים, אילו עניינים לא גמורים השארתם מאחור, אילו חלקים בעצמכם דחקתם הצידה. שום דבר בו אינו אקראי, ואין צורך בספר קודים, כי שום דבר בו לא מוסווה. צריך רק להחזיר לו את הקול.

לכן פרלס התייחס לחלומות חוזרים ברצינות רבה יותר מלכל סוג אחר. בשפת הגשטאלט, מצב שלא הושלם ממשיך לפעול ברקע ולדחוף לסגירה, וחלום שחוזר הוא בדיוק זה: לחץ של עניין פתוח.

אם משהו עולה שוב ושוב, סימן שהגשטאלט לא נסגר. יש בעיה שלא הושלמה ולא הסתיימה, ולכן היא לא יכולה לסגת אל הרקע.

Fritz Perls, Gestalt Therapy Verbatim

אם אותו חלום מבקר אתכם כבר שנים, הרעיון הזה לבדו שווה עצירה למחשבה. המדריך המלא שלנו על חלומות חוזרים סוקר מה המחקר אומר על כך שהם נעלמים כשהמצב שמאחוריהם משתנה סוף סוף. פרלס היה מחייך למשמע הממצא הזה: הגשטאלט נסגר, והשליח יוצא לפנסיה.

כל חלק בחלום הוא חלק מכם

הטענה הקיצונית ביותר של הגשטאלט היא גם המעשית ביותר: כל רכיב בחלום הוא השלכה, שבריר מהאישיות שלכם שלבש תחפושת. לא רק האנשים. הדלת הנעולה היא אתם. המים העולים הם אתם. הזר שלא עונה הוא אתם. בקריאה פרויידיאנית או יונגיאנית שואלים מה התמונות האלה אומרות; בסשן גשטאלט הופכים להן ונותנים להן לדבר בגוף ראשון. חולם שאומר, בתור הדלת, "אני כבדה וסגורה, ואני מחליטה מי נכנס", עשה משהו שאף פירוש לא יכול לעשות: הוא שמע חלק מעצמו, שהתנכר לו, מתאר את התפקיד שלו. אינטגרציה, המטרה של השיטה כולה, היא לקחת בחזרה את השברים הגולים האלה, ופרלס טען שכל שבר שמוחזר מחזיר איתו אנרגיה שהושקעה בלהחזיק אותו הרחק.

פרויד, יונג ופרלס במבט מהיר

שלושתם הם פחות יריבים ויותר עדשות עם מרחק מוקד שונה: פרויד מסתכל אחורה, אל הסיבות; יונג מסתכל פנימה ולעומק, אל הדפוסים העמוקים; ופרלס מסתכל על כאן ועכשיו: מה החלום הזה עושה בחיים שלכם השבוע. הרבה מטפלים לוקחים קצת מכל שלושתם.

איך עובדים עם חלומות בגשטלט, בפועל

לפגישת גשטלט יש צליל מיוחד: הכול קורה בלשון הווה ובקול רם. החולם מספר את החלום כאילו הוא קורה ברגע זה ("אני עומד במטבח של סבתא שלי, הברז פתוח"), כי חלום שמסופר בלשון עבר נשאר סיפור, ואילו חלום שחיים בהווה הופך לחוויה שאפשר לסגור. אחר כך המטפל מזמין את החולם להיכנס לתוך החלקים של החלום, לרוב בשיטת שני הכיסאות שפרלס הפך למפורסמת: יושבים כאן בתור עצמכם, יושבים שם בתור המים העולים, ונותנים לשניים לדבר. פרלס הקשיב במיוחד לוויכוח הפנימי שכינה topdog ו-underdog (השולט והנשלט): המושלמיסט הפנימי שמתעלל, והמסתייג הפנימי שמשבית ודוחה למחר, ששניהם יחד נתקעים בתיקו ומשאירים כל כך הרבה דברים פתוחים. לאורך כל הדרך הוא גם התבונן בגוף, והאמין ללסת קפוצה יותר מלכל משפט מלוטש. המטרה אף פעם אינה להסביר את החלום. המטרה היא לסגור אותו.

אפשר לנסות גרסה כנה של זה לבד, עם יומן ומעט אומץ:

1. ספרו את החלום מחדש בלשון הווה, בקול רם או בכתב: "אני הולך, אני רואה, אני מרגיש." שימו לב כמה זה שונה מלדווח עליו.
2. רשמו כל אלמנט בחלום, לא רק את האנשים: חפצים, בעלי חיים, מזג האוויר, המקום עצמו. בעבודת גשטלט, המטריה יכולה להיות חשובה יותר מההמון.
3. התחילו דווקא מהאלמנט המוזר ביותר. דברו בשמו, בגוף ראשון ובלשון הווה: "אני הדלת הנעולה. אני כבדה. התפקיד שלי הוא..." המשיכו גם אחרי שהתחלתם להרגיש מגוחכים. בדרך כלל שם זה נהיה כן באמת.
4. ביימו דיאלוג. תנו לעצמכם בחלום ולאלמנט הזה לענות זה לזה כמה סבבים, בשני כיסאות או בשני טורים על הדף. שימו לב אם עולה ויכוח של topdog מול underdog שאתם מכירים מהחיים בהקיץ.
5. שאלו את שאלת הגשטלט: מה בחיים שלי עכשיו מרגיש בדיוק ככה, ומה נשאר שם לא גמור?
6. סגרו מעגל אחד, קטן ככל שיהיה. שלחו את ההודעה, ניהלו את השיחה, התאבלו על מה שצריך, קבעו את התור. ההימור של פרלס הוא שהחלום פורש לגמלאות כשהעניין שלו הושלם.

מורשת וביקורת הוגנת

טביעות האצבע של פרלס פזורות בכל הטיפול המודרני, ולא תמיד מייחסים לו את הקרדיט. דיאלוג בין כיסאות נמצא בלב הטיפול הממוקד ברגש ובטיפול בסכמות; הדגש על כאן ועכשיו עובר בגישות מבוססות מיינדפולנס; וכמעט כל טכניקה חוויתית שמבקשת מהמטופל לדבר בשם חלק מעצמו צמחה מהסמינרים שלו על חלומות. גם הביקורת אמיתית באותה מידה: פרלס של תקופת אסלן היה תיאטרלי ומתעמת, הסיסמאות שלו ("לוותר על השכל ולחזור לחושים") התישנו והפכו לקריקטורה, ועל עבודת חלומות בגשטלט נעשה הרבה פחות מחקר פורמלי ממה שהיא ראויה לו, ולכן הבסיס המחקרי שלה דל מההשפעה שלה. פסק דין הוגן הוא הפרקטי: כטענה לגבי מהו חלום, אי אפשר להוכיח את פרלס; כשיטה לפגוש את החלקים שהתנתקנו מהם, להפוך לכל חלק בחלום נשארת אחת מכלי ההתבוננות העצמית החזקים שנוצרו אי פעם, והיא עובדת גם אם לא קונים את התיאוריה שמאחוריה.

נסו גישת גשטלט על החלומות שלכם

כל הגישה של פרלס מניחה שהחלום כתוב אצלכם כשהוא עוד חם, בלשון הווה ועם כל הרגשות שבו, ובדיוק בשביל זה יש יומן חלומות. ב-Ruya אפשר לתעד חלום בקול או בטקסט ברגע שקמים, וכשרוצים לעבוד איתו, שיטות הפירוש שואלות את השאלות שהמאמר הזה סובב סביבן: שיטת הפירוש כיוון חיים ומשמעות קרובה לרוח האקזיסטנציאלית של פרלס, והיא נשארת עם מה שהחלום אומר על איך אתם חיים עכשיו, במקום לחפש במילון סמלים. את השיטות האחרות אפשר לנסות כשזווית אחרת מתאימה יותר. ומכיוון שהיומן שם לב כשחלום ממשיך לחזור, תדעו בדיוק איזה גשטלט שלכם עדיין פתוח.

מכל גדולי התיאורטיקנים של החלום, פרלס מבקש מכם הכי פחות אמונה. אין צנזור נסתר ואין עומקים קולקטיביים, רק הצעה ישירה: החלום שלכם, כל חלק בו, והוא יגיד לכם מה הוא רוצה אם תשאילו לו את הקול שלכם לעשר דקות. קחו את החלום של הלילה, בחרו את הדמות המוזרה ביותר שבו, והציגו את עצמכם.